דיור מוגן לבודדים: סיפורה של אלה קורנהאוזר, דיירת בבית בכפר ביתן אהרון

הגעתי לבית בכפר ביתן אהרון בגלל תחושת הבדידות ההולכת וגוברת. גם אם ביום הייתי פעילה, בערבים כשהחשיכה הייתה יורדת , הרגשתי בודדה. ידעתי שהילדים ירגישו טוב יותר אם לא יצטרכו לדאוג לי.

ביום המעבר הגעתי לביתי החדש בבית בכפר ביתן אהרון, בשעות הבוקר. בשעה 18:00 כבר השתתפתי בהרצאה באודיטוריום. בשעה 20:00 הצטרפתי לחוג ריקודי עם. ללא ספק חיים טובים וחדשים נפרשו לפניי...

אני אוהבת את החברותא, את תחושת הביחד שיש לי. מרגישה שזה באמת דיור מוגן שהוא הבית שלי. אני מעורבת, פעילה בוועד הדיירים. נהנית מכל הפעילויות שהבית מציע: חוגים, התעמלות, בריכה, ריקודים ושירה. אני עושה פה דברים שלא עשיתי מעולם והדבר המדהים ביותר הוא שלפתע גיליתי שאני מסוגלת לעלות לבמה ולעמוד בפני קהל בטקסים או באירועים השונים בהשתתפות דיירים ואפילו ליהנות מזה.