יום בחייה של יעל תמרין – מנהלת תרבות בדיור מוגן בית בכפר הדרים

אני בת 61, נשואה ואם לשלושה בנים וכלב בן שש עשרה. לבית בכפר הדרים הגעתי בדצמבר 1995, כחודש לפני פתיחתו. הבית היה עדין תחת בנייה, פרוץ ולא גמור אך הייתה באוויר תחושה מאד מיוחדת, הייתה התרגשות של התחלה חדשה, תחושה של חלוציות שלנו יחד עם הדיירים כאשר גילינו ויצרנו יחד עולם חדש.

בתחילת הדרך, ע"מ להתקרב לדיירים הייתי בין ההופעות עולה ומספרת על עצמי, סטנד אפ על חיי וכך נוצר הוואי. כיום הם יודעים עלי הכול, זה מאד קירב בנינו. הגעתי מרקע עשיר של תרבות, משחק ושירה לתפקיד של רכזת תרבות. עם הגעתי הבנתי שהתפקיד בבית בכפר לא מתמצה רק בתרבות אלא גם בקבלת פנים חמה ותחושה של משפחתיות אותה קיבלנו הן העובדים והן הדיירים, תחושה אשר מלווה אותנו עוד היום. וגם בהקשבה. אני פתחתי את ליבי והדיירים, הם משפחה לכל דבר ב-15 שנים האחרונות, יודעים שיש על מי לסמוך. יחד יצרנו חיי תרבות וחברה בזכות שיתוף מתמשך אשר אפשר לי ללמוד על עולמם והצרכים שלהם לצד זיקה אישית לתרבות ואומנות.

את אוכלוסיית הגיל השלישי גיליתי בבית בכפר והמטרה שלי בתפקיד מנהלת תרבות בדיור מוגן במרכז היא לייצר פעילות צעירה ואקטיבית וליצור עניין. אני שמחה להוציא מידי חודש הצגות וטיולים בארץ ובחו"ל להכניס אנרגיות של עשייה, יצירה ופעילות אקטיבית. יש אנשים שאלמלא הפעילויות לא היו מטיילים ונהנים מתרבות ואף נוסעים לחול אך בזכות המקום, התמיכה והאמון זה קורה. גם אנשים סגורים מאד נפתחו בגלל הביטחון שהמקום והסביבה מעניקה. הדיירים יודעים להוקיר תודה וזה מאד מתגמל. באופן כללי בבית בכפר כמו הדיירים גם כעובדת מצאתי בית חם, במקום שיודע להעריך מסירות ותרבות.

סדר היום שלי בבית בכפר הוא מאד דינאמי והתפקיד הוא אינטנסיבי. בכל בוקר אני מגיעה עם חיוך לישיבת בוקר שם אני מתעדכנת ומעדכנת אודות פעילויות התרבות. חשוב לי שכל הצוות הבכיר יידע על הפעילויות המתקיימות בבית, הן הפעילות השגרתיות כגון חוגים, הרצאות, קונצרטים שבועים וכו' וכן על פעילויות מיוחדות אשר דורשות הערכות מיוחדים כגון ימי כיף, ימים פתוחים בנושאים משתנים ועוד. חשוב לי להעשיר את הדיירים בתחומים מגוונים ואני מוודאת שכל דייר ודייר ימצא בתכנית תחומי עניין הקרובים לליבו. במהלך היום אני מקיימת אינספור שיחות ופגישות עם דיירים, אומנים, מרצים.

אני נמצאת בדיאלוג מתמשך עם הדיירים קשובה להצעותיהם וכן לקבלת פידבקים אודות הפעילויות שאנחנו מקיימים. כפעמיים בשנה אני מוציאה טיולים לחו"ל. הטיולים האלו מבטאים בעיני את העצמאות. היופי בבית הוא שכל דייר יכול להישאר בתוך הבתים ולקבל את כל התכנים אליו ויחד עם זאת יכול להיות חלק מפעילויות עצמאיות יותר מחוץ לדיור מוגן כגון הטיולים לחו"ל. הקבוצות מידי שנה גדלות והדיירים הקבועים לא מוותרים על הטיולים שלבד מנופים ואתרים הם עשירים בהוואי ותרבות. הטיולים הפכו עבור הדיירים לחלום שמתגשם כאשר אנשים בגיל מבוגר יוצאים לטייל ולראות עולם.
אני באופן יומיומי בוחנת הצעות, מטפלת בהפקות, תערוכות, סידור הוויטרינות ועוד.

אני מקפידה לחדש, ליצור ולהביא חומרים מעניינים מעבר לפעילות הטריוויאלית. בתוך כך אני בונה תוכניות מתאימות ומשתנות בחגים, מקיימת תערוכות ציור ופיסול הפתוחות לדיירי הבית ולאמנים מבחוץ. התערוכות מביאות קהל לבתים המתעניין באומנות ונשאר אח"כ לשיח גלריה בנושא עם הדיירים.

מעת לעת אני מקיימת פרויקטים מיוחדים כשמטרת העל היא להעצים ולאפשר לדיירים לבוא לידי ביטוי. וכך דיירים אשר מציירים ומפסלים משתתפים בתערוכות, דיירים אשר ניחנו בכושר כתיבה עורכים וכותבים עיתון ואלו שבאים מרקע של משחק ותיאטרון שותפים בהפקת "מגזין הדרים", סרט על חיי הבית המועלה מידי חודש בחודשו.

אחד הפרויקטים המעניינים שקיימנו ברשת השנה היה לוח שנה ססגוני אשר כלל תמונות עירום אומנותי של דיירות מן הבתים.
אני בחרתי לקחת חלק ולהצטלם יחד עם הדיירות מתוך אמונה שנשים בגיל בוגר הן עם בטחון עצמי נמוך יותר לגבי המראה שלהן, בחרתי להצטלם בחברת נשים אחרות מבוגרות יותר כדי להראות ולהוכיח שאנחנו עוד יכולות שלמרות הגיל הקמטים וסימני הזקנה ... כוחנו במותנו ואנחנו אפילו יותר יפות רכות ונשיות מהרבה הרבה צעירות בנות זמננו. אני מאמינה ביופי נשי בוגר ובשל.

ולסיכום, כל יום הוא שונה מקודמו, מעניין ומספק. אני שמחה להיות חלק ממשפחת בית בכפר וחלק מבית בכפר בית הדרים.