תסמונת הקן הריק – סיפורה של שרה נתן, דיירת בבית בכפר הדרים

גרתי ברמת גן במשך עשר שנים, אלמנה פלוס זוג תאומים, התאלמנתי חודש לאחר הולדת התאומים להם ציפינו כ- 13 שנים, גידלתי את הילדים בכוחות עצמי. הייתי אחות במשך 42 שנה בקופת חולים מאוחדת ונהגת אמבולנס של מד"א ברמת גן. לאחר שהילדים עזבו את הקן, הרגשתי בדידות והחלטתי שהמקום שלי הוא בדיור מוגן. לאחר מספר ביקורים במקומות שונים ולאחר סיור קצר בבית בכפר הדרים הבנתי מיד שמקומי כאן בעיקר בגלל המרחבים, האנשים הניקיון, הגינה, והפרוזדורים המוארים והרחבים.

כל אלו בנוסף למגוון הפעילויות והאירועים גרמו לי להתלהב ולרצות להשאר כאן. חיי השתנו מהקצה אל הקצה מאז שהגעתי לבית בכפר הדרים, דיור מוגן בשרון. אני משמשת כיו"ר ועד הדיירים מזה קדנציה שנייה, בכוחות משותפים שלי ושל הבית הצלחתי לחזור לעצמי (לאחר אירוע רפואי מסוים) ואני מרגישה שווה ונחוצה. נהנת מכל הטוב שהמקום מציע, טוב לי ואני מאושרת כאן.